רוסטובצף 1911: פסיפסי פרנסטה (פלסטרינה) – תרגום עברי

בעמוד זה

על התרגום

בשנת 1911 פרסם מיכאיל רוסטובצף (1870–1952) מאמר ארוך על נופי האדריכלות בציור ובפסיפס ההלניסטי־רומי. בכמה מקומות במאמר הוא עוסק בפסיפסים של פרנסטה, היא פלסטרינה, ובודק אם המבנים שבנוף הנילוטי תואמים את המציאות המצרית. לפניכם תרגום עברי של הקטעים האלה, כמקור. הקריאה של הפסיפס עצמו מובאת בעמוד פסיפס הנילוס מפלסטרינה.

המקור: M. Rostowzew, "Die hellenistisch-römische Architekturlandschaft", Mitteilungen des Deutschen Archäologischen Instituts, Römische Abteilung 26 (1911), עמ' 1–186, לוחות I–XI. הכרך הסרוק בארכיון האינטרנט.

מספרי העמודים הם של המאמר המקורי. סוגריים מרובעים [ ] הם הערות המתרגם, וקטעים שתורגמו כתקציר מסומנים "בתמצית". כל הקטעים, מספרי העמודים, מספרי האיורים, הצורות היווניות ומראי המקום אומתו מול צילומי העמודים בסריקה. המאמר נחלת הכלל.

1. שני פסיפסי הנוף העתיקים ביותר: סטביה ופרנסטה (עמ' 49–50, איור 29)

"לפני שאעבור לנוף כרכיב עיטורי בעיטור הקירות של הסגנון השלישי, ברצוני להצביע על הקרבה הגדולה שבין שני הפסיפסים העתיקים ביותר הידועים כיום שיש בהם תיאורי נוף, לבין ציורי הנוף של הסגנון השני והשלישי. כוונתי לתמונת הפסיפס מסטביה של מה שמכונה 'אפלטון', ולתמונה ממקדש פורטונה בפרנסטה. בראשון […הפניות ספרות] התיאור הציורי מורכב לתוך הסביבה האדריכלית: הכרחיים לקומפוזיציה הסכולה [מושב אבן חצי־עגול] עצמה, העמוד עם שעון השמש והעץ, ואילו השער המקודש והעיר שברקע הם רק רמז למקום שבו מתרחש האירוע. אופייני הדבר שכל היסודות האלה מאפיינים את הנוף המקודש של הסגנון השלישי. על המסקנות הנובעות מכך אחזור בהמשך.

אופייני באותה מידה הפסיפס ממקדש פורטונה בפרנסטה, שמקורו בימי סולה, כפי שהראה דלברוק (איור 29 לעמ' 48). מעניין כאן הצירוף של העמוד המקודש לפוסידון שעומד על החוף (בתוך הסכולה המוכרת לנו, ומזבח בוער לפניו) עם משטח מים גדול, שכאן אמנם אינו מטופל באופן נטורליסטי, אלא כרקע לתיאור זואולוגי־מלומד של דגים. ובכל זאת התמונה מזכירה לנו מאליה את נוף הים מן המוזיאון בנאפולי שתואר לעיל. אגב, גם התיאור וגם הפירוש של התמונה בידי מרוקי (Marucchi) נראים לי זקוקים עוד לביסוס מפורט יותר כדי לשכנע."

כיתוב איור 29: "פסיפס במערה בפרנסטה, קטע (אלינרי)". [זהו פסיפס הדגים ממערת המקדש, ולא פסיפס הנילוס הגדול.] הערות בעמ' 50: (1) Delbrück, Hellenistische Bauten in Latium I, S. 59. (2) "החלק הנדון פורסם בידי Marucchi, Bull. Com. 1904, S. 233 ff. (Fig. 4 ולוחות VI–VII); השוו Alinari n. 27280, שלפיו הוכן הגלופה המצורפת."

2. הנוף המצרי: אותם טיפוסי מבנים (עמ' 59–60)

"בנוף המצרי [ägyptisierende Landschaft] חוזרים אפוא תמיד אותם טיפוסים אדריכליים, כמו בנוף המקודש הטהור של תמונות הסגנון השלישי ובנוף הגדול של הסגנון השני. המבנים שמאפיינים את הנוף המקודש הטהור אינם מופיעים, או מופיעים רק באופן חריג לגמרי; שולטות דווקא צורות אחרות: מקדשונים עם גג שטוח קעור [flachgewölbt], מגדל פילון, מגדל עגול, מבנה דמוי מזבח, 'בית עם גן', מבנה גלריה. מלבד המבנה הגלילי עם הסטיו, הטיפוסים האלה זרים לנוף המקודש; לעומת זאת אנו פוגשים כמה מהם באפריזים ובנופים הגדולים של הסגנון השני. כוונתי לטיפוסים 'בית עם גן', מגדל עגול ומגדל מרובע, ובנוסף המבנה המיוחד בבית הפרנזינה (עמ' 37) עם המבנה העליון דמוי הסבכה, שחוזר בפסיפס פיגמאים במוזיאון התרמות [ברומא]. למבנים המצריים הטהורים של הנופים הגדולים של הסגנון השני אין צורך לחפש מקבילות בנופים שלנו: מבני הקנים הקלים, כמו על הקיר השחור בפרנזינה (עמ' 32), ושער הפילון, כמו על האפריז הלבן בפרנזינה, הם טיפוסים שגורים גם בנופי הפיגמאים. ועתה נשאלת השאלה: האם מלבד היסודות האקזוטיים, כמו הבאר עם השדוף, סטלת התנין וכדומה, גם שאר האדריכלות היא מצרית באמת, או שאלה מבנים כלשהם שהוצבו בתוך נוף נילוטי?

אינני מטיל ספק שיש לנו כאן עסק עם אדריכלות מצרית. ראשית, כמה מהטיפוסים שלנו מופיעים גם בפסיפס המפורסם מפלסטרינה, שאופיו המצרי, וכנראה גם מוצאו המצרי, הישיר או העקיף, לא הוטלו בספק בידי איש. שנית, אפשר להראות שורה שלמה של הטיפוסים שנדונו לעיל באדריכלות הממשית של מצרים התלמית והרומית, ככל שהיא ידועה לנו ממונומנטים, מפפירוסים ומדגמים מוקטנים. בכך איני נוגע לעת עתה בשאלה אם הז'אנר כשלעצמו נוצר במצרים או ברומא; אני שואל רק אם התמונות תאמו את המציאות."

הערה 2 בעמ' 60: "הפסיפס לא שוחזר עד כה בשום מקום בהעתקה מכנית [צילום מודפס], אף שצילומים טובים של אלינרי נמכרים. הרישומים הטובים ביותר הם אלה שפרסם ד. סנטה פיירליזי (D. Sante Pieralisi, Osservazioni sul mosaico di Palestrina, Roma 1858); השוו A. de Barthélemy, Explication de la mosaïque de Palestrine, Paris 1760, עם 2 לוחות (Mém. de l'Acad. d. Inscr. XXX, p. 503). לאחרונה: Marucchi, Bull. com. 1904, p. 233."

3. המבנים בפסיפס פלסטרינה (עמ' 60–62, איורים 34–35)

"לא אתעכב על כל המבנים של פסיפס פלסטרינה, כי רובם אינם מופיעים בנופים שלנו, ואי אפשר היה להטיל ספק בהיותם מצריים אמיתיים גם אילו הופיעו: כוונתי למקדש הגדול, לשני המקדשים הקטנים יותר, לסוכות הקנים עם המסובים בשתייה, לסירה עם התא, לביתן הגדול (איור 35 לעמ' 61) שתחתיו חוגגים החיילים הרומים עם מצביאם עטור הדפנה, שקיבל מן האלה סרט ניצחון (חסר זקן, אם כן לא אדריאנוס!). משעשע ביותר הוא ה'איביון' [Ἰβιών, מקום החזקת האיביסים] או 'מזון האיביסים' [Ἰβίων τροφή], שמוזכר עתה לעתים קרובות כל כך בפפירוסים (השוו Otto, Priester und Tempel I, 268, 2; 416; II, 329), משמאל למקדש הגדול ברצועה העליונה.

אולם מעניינים לנו במיוחד שני מכלולים. מימין ברצועה האמצעית (איור 34 לעמ' 60) אנו רואים מבנה עמודים בעל גג שטוח קעור [flach überwölbt], פתוח בשני צדדים ובשני האחרים סגור במעקות נמוכים. דרך המבנה הזה עוברת תהלוכה, ולפניו עומד על בסיס פסל אנוביס בדמות תן. מן החזית השמאלית של הביתן יוצאת חומה, ומאחוריה גן גדול. החומה הזאת מחברת את הביתן שלנו עם מגדל הפילון המוכר לנו כבר, שעומד צמוד למים (איור 35 לעמ' 61). יש לו כניסה מונומנטלית, שני פילסטרים [עמודים שטוחים] עם כרכוב. שתי חומות נמוכות, שמסתיימות באנטות [קצות קיר מעובים], בולטות לפני הדלת, וביניהן עומד אגן מים על רגל דמוית עמוד, ומשמאל ענף דקל. על המגדל כלי גדול, ובתוך המגדל עומד איש מזוקן.

מעניין עוד יותר המכלול שמשמאל למטה (איור 34 לעמ' 60), שלמרבה הצער בוצע רק בחלקו. מימין מבנה גבוה, בן שלוש קומות, דמוי מגדל. בכל אחת מן הקומות העליונות שלושה חלונות. ממבנה המגדל יוצאת שמאלה חומה, שנפרצת בשער מונומנטלי וממשיכה הלאה עד שהיא פוגשת שובך יונים. מאחורי החומה והמגדל צומחים עצים: דקל אדיר ועץ רחב עלים [Laubbaum]. מן הדלת יוצא איש ופילאוס [כובע לבד] על ראשו; מלפנים זקנה עסוקה בחפץ שעומד בתוך גדר קנים. אין ספק: לפנינו שוב המכלול 'בית עם גן', והפעם הוא מאופיין כבית איכרים."

הערה 1 בעמ' 61: "המבנה עצמו [הביתן שבו חוגגים החיילים] מזכיר סדרה של אולמות וחדרי אוכל עם רצפות פסיפס, שנחפרו לאחרונה על אי באגם מריוטיס. לפי דוח החפירה היה המבנה ביתן סעודות וחגיגות בלבד, עם כמה חדרים וסטיו; ראו Bull. de la Soc. arch. d'Alexandrie IV (1902), p. 79f. ולוח 3."

כיתובי איורים 34–35: "הפסיפס הברבריני בפרנסטה, קטע (אלינרי)".

4. המבנים מול המציאות המצרית (עמ' 62–65, בתמצית)

את הקטע הזה רוסטובצף פותח במשפט: "ועתה, כיצד מתייחסות התמונות האלה למציאות המצרית? למרבה הצער, מן המבנים העיליים של החורבות המצריות מן התקופה התלמית והרומית, מלבד המקדשים, כמעט לא נשתמר דבר." בתמצית: הוא מציין שהחלון שליד האנטה בפרונאוס של המקדשונים בציורים הוא ייחוד של מקדשים מצריים מן התקופה התלמית, שאינו מוכר בשאר העולם היווני. למבנים האחרים הוא מביא מקבילות ממבנים עיליים של קברים מן התקופה היוונית־רומית שנמצאו באנטינואה ובאלכסנדריה (מבנה עגול, לעתים מוקף עמודים, או מבנה מרובע עם אכסדרה), ממזבחות קבורה מאבן ומהעתקיהם בחרס, ומבתי מנורה מחרס שהונחו בקברים (Lichthäuschen, בעקבות S. Loeschcke). אלה מופיעים בצורת מגדל עם דלת רחבה בקומה התחתונה וחלונות בקומה העליונה, או בצורת מבנה עגול עם גג חרוטי.

בעמ' 65 הוא כותב: "המבנים האלה מובילים אותנו אל הביתן שתואר לעיל בפסיפס בפלסטרינה, ואל מבנה שמתואר על שבר של זכוכית זהב (מן התקופה הטרום־רומית או הרומית הקדומה)" (איור 38, אוסף גולנישצ'ב, היום במוסקבה).

5. הבית הכפרי המצרי, השובך והמגדל (עמ' 69–71)

"האם כל המבנים שתואמים את הדגמים שלנו ונמצאים בתיאורי הנוף הם גם בתי מגורים ממשיים? אולי לא בכל המקרים. שכן, ראשית, מבנה הקבר העילי מחקה לעתים קרובות את צורת הבית, כמו למשל בליקיה; שנית, לבית המגורים, ובמיוחד לבית הכפרי – וזה מה שכל הבתים שלנו חייבים להיות, שהרי אנו בכפר – שייכים גם כמה דברים נוספים, ורק הם מאפיינים את המבנה כבית מגורים. מה הם, מלמדים הנופים: חצר מוקפת חומות, עם כמה עצים ושער מונומנטלי ככניסה. נוף הפיגמאים מוסיף עוד מגדל, ופסיפס פלסטרינה מוסיף שובך יונים.

האם אלה גם רכיבים, ואף רכיבים הכרחיים, של בית כפרי תלמי־רומי? נתוני הפפירוסים משיבים בחיוב. אסכם אותם כאן בקיצור רב. הבית התלמי מורכב משני חלקים, oikia [הבית] ו־aulē [החצר]; החצר מוקפת גדר (περίβολος, P. Petr. III 20, 30, 3 f.), ומוזכר גם מגדל בן שתי קומות (שם, שורות 9–12). הפפירוסים הרומיים מוסיפים כמה דברים חדשים. תפקיד גדול ממלא בהם השער, ה־pylōn, וכלל הדלת נחשבת בבתים לבעלת ערך מיוחד (P. Oxy. I 104, 25ff.; P. Lond. III 233, 8–10, השוו 268; P. Tebt. II 331, 8). השער הוא עד היום העיקר בבתים הנוביים, שבהם תפקיד מרכזי ממלאת החצר: ככל שהשער יפה ומקושט יותר, עשיר יותר בעל הבית. גם גן ליד הבית מוזכר (Aeg. Urk. 445). אזכורים של שובכי יונים שכיחים ביותר. הקומה העליונה מופיעה לעתים קרובות; זה ה־hyperōon של הפפירוסים, שעליו מתנהל לא פעם משא ומתן (P. Flor. 5, 8; Aeg. Urk. III 999 ועוד; Weiss, Arch. f. Pap. IV 337). בהתאם לכך, החדרים העליונים המוארים הם לרוב חדרי שינה (koitōnes) או חדרי סעודה (symposia).

עוד דבר אחד ברצוני להעיר. המגדל מוזכר לעתים בפפירוסים בנפרד מן הבית, כמגורים של בעל בית שאינו גר בכפר, ואז לעתים קרובות בקשר עם מטע זיתים מוקף חומה (BGU 298, 5; 650, 7; 889; 740). מגדלים בודדים כאלה עם גדר, שבתוכה צומחים לפעמים עצים, מכירים גם הנופים שלנו. אני מפנה למכלול שמשמאל למעלה בנוף שתואר תחת מס' 1, ולמגדל ולמלבן המוקף חומות בפסיפס פלסטרינה.

מה אפוא תוצאת העיונים האלה? כמעט כל טיפוסי האדריכלות שמופיעים בנופי הפיגמאים התבררו כמבנים אמיתיים של מצרים התלמית־רומית, לרוב כמבני קבורה, ולעתים קרובות גם כבנייני מגורים, כבתים כפריים. יש לנו אפוא הזכות לכנות אותם מצריים בכל מקום שהטיפוסים האלה מופיעים. מצריים, אם כן: מגדל הפילון, מבנה המזבח, המגדל בן שתי הקומות עם שורת חלונות עליונה, מבנה הגלריה, בית וגן. מוטל בספק נשאר האופי המצרי של המגדל העגול עם הסטיו. ייתכן שהצורה הייתה נהוגה במצרים כמו במקומות אחרים, אם כי כמה פרטים, כמו החלונות, מצביעים על מצרים." [בהמשך העמוד הוא מוסיף, בתמצית: טיפוסי המבנים האלה מופיעים גם באפריזים של הסגנון השני. אילו נוף הפיגמאים היה סוגה שנוצרה באיטליה, היה צריך להסביר את המבנים המצריים בסקיצות שהובאו ממצרים; לגבי האפריזים קשה מאוד להניח זאת, ולכן נוף כזה "יכול להיות רק יבוא". גם לגבי נוף הפיגמאים, לנוכח המבנים המצריים שבו, סביר בעיניו שהוא התפתח במצרים.]

הערה 1 בעמ' 70: "החפירות המעטות של בתי איכרים מצריים שהושלמו עד כה נותנות אותה תמונה כמו הפפירוסים (Jouguet, BCH XXV, 380ff.; Rubensohn, JdI XX, 1ff.; Wilcken, Arch. f. Pap. II, 298). גם כאן הבית מורכב מן ה־oikia ומן ה־aulē, שזו האחרונה מוקפת חומות. נמצאו גם עקבות של מבנה שער גדול (Rubensohn, שם, עמ' 2)."

6. פסיפסי סוסה (תוניסיה) ופלסטרינה, וציורי הווילות האפריקניות (עמ' 152–153)

"עוד יותר מאלפת סדרת הפסיפסים מאפריקה הרומית. כבר בפסיפסים הגדולים בסגנון המצרי מסוסה, שמתארים את הדלתה המוצפת, אנו מבחינים במוטיבים הלניסטיים־מצריים, כמו בפסיפס פלסטרינה, וגם במוטיבים אחרים: קודם כול כל המוטיבים של הנוף המקודש שאינו מצרי (שער מקודש, ביתן עם גג אוהל ופסל תחתיו, גדר עגולה עם עץ ועמוד, יחד עם מגדל הקבר האלכסנדרוני המובהק, מבנה גלריה), ובנוסף הדמויות הרגילות: מקריבים, דייגים, נוסעים, גברים ונשים מסובים ושותים; ואחר כך גם תיאורי הווילות, עם כמה ייחודים שמזכירים את הווילות האפריקניות שתוארו מאוחר יותר, כמו הסוסים הרבים וכדומה. [הוא מתארך את פסיפסי סוסה כנראה למאה הראשונה לספירה.]

[…] אין לפקפק בכך שהם [פסיפסי הווילות האפריקניים מן המאות ה־2 עד ה־4] משקפים את טיפוס הווילה האפריקנית. אם בכל אחד מן המקרים שנמנו לעיל יש גם דיוקן אישי של אחוזה מסוימת, נשאר לא ודאי. בכל מקרה כל וילה מטופלת באופן אישי. עד כמה בכל זאת שיחקה כאן גם התבנית [Schablone], יוכרע רק על יסוד חומר רב יותר."

הערה 3 בעמ' 152: שני פסיפסים, האחד אז בסוסה והשני בתוניס במוזיאון הברדו (Gauckler et Gouvet, Musée de Sousse, p. 25 no. 1, pl. VIII; Schulten, Arch. Anz. 1900, p. 67f., figs. 2–3).

האנציקלופדיה בהליך כתיבה, מחקר ועדכונים שוטפים · עדכון אחרון: